זיהויי שחקנים "חוצי לאומיים" בהיסטוריה של יחב"ל ותחום הפוליטקה העולמית.

מאז הסכם השלום שנקרא "שלום וסטפליה" אשר שינה את המפה הגאופוליטית של אירופה לנצח, וסיים למעשה את מלחמת "שלושים השנה" שנמשכה בין מעצמות האירופיות בנות זמני המאה השבע עשרה שארכה בין השנים 1648-1618, הביאה גם למפנה חדש שלא עוד היה בעולם, של הכנסייה הרומאית הקתולית, האפיפיור, ואנשי חצרו כבר לא היו גורם מכריע ומשפיע באופן טוטאלי גם בנושא של "סמכות חילונית", בכוונה לענייני צבא, ביטחון, כלכלה, ואף בנושא הריבונות של ממלכות ונסיכויות ולא עניינים של דת, תאולוגיה, ועיון בכתבי הקודש הנוצריים.

אנחנו מכירים שהמציאות העולמית בעיקר שאנחנו טסים לחו"ל הוא שיש מדינות בכל היבשות במזה"ת באפריקה ובאסיה כולה (אם ספק מתפקדות וריבוניות), אך הרעיון של המושג "מדינה" במובן המודרני שלו היה רעיון אירופי שהיווה תחליף עבור "סמכותה החילונית" של הכנסייה הקתולית שהייתה אז גורם מכריע, כאשר את הדת הנוצרית למרכיביה התחלפו רעיונות לאומיים שרק בתקופת המאה השבע עשרה התחילו לפרוח ואיתן רעיונות ''מדינת הלאום" (state nation), ומאז והלאה החל מזמן "המהפכה האמריקאית" בשנת 1775 שהולידה מהפכה עם רעיונות לשינויים רדיקלים יותר כמו "המהפכה הצרפתית" שנמשכה עשור שלם עקוב מדם (1799-1789 לערך), ובעקבותן התחולל "סתיו העמים" הכושל של שנת 1848, החלו להיווצר מדינות הלאום באירופה ובאמריקות כיחידות גאוגרפיות ופוליטיות נפרדות שהכירו בסמכות מטעם עצמן ומטעם הלאומים שלהן ולא בשום סמכות עליונה אחרת, עד לרעיונות הליברליים והקונסטורקטיבסטים של "ממשלה עולמית".
מאז סיום מלחמת "שלושים השנה" שהסתיימה עם "שלום וסטפליה" הביא ליצירת מדינות לאום עצמאיות, במסגרתן העניקו לשליטי המדינות את כל סמכויותיהם החוקיות:

1. טריטוריות תחת שליטתם הבלעדים של שליטי המדינות כל אחד בנפרד.
2. שליטה בלתי מוגבלת בענייני פנים וביטחון פנים.
3. החופש לנהל קשרי חוץ שדוגל בלשאת ולתת אמונים ובריתות עם מדינות ויישויות מדיניות אחרות.
4. "ריבונות מדינתית" (state sovereighty) אשר מכירה בסמכויותיהן העליונות של המדינות לנהל את עניינהן הפנימיים ואת ענייני החוץ שלהן ללא הפרעה ממשית ושום תקן שיכול להיות מעליה.