במאמרו של צ'רלס ד' פרייליך אפשר להבין כי המאמר שלו בנושא מדיניות החוץ של מדינת ישראל לאורך השנים והשפעת מקבלי ההחלטות הן בקרב הדרג הצבאי והביטחוני (צה"ל, המשטרה ומג"ב, קהילת המודיעין הישראלית הכוללת בתוכה את המוסד השב"כ) והן בקרב הדרג המדיני והפוליטי כמו ממשלות ישראל, ראשי ממשלה, שרי ביטחון, אוצר, פנים וביטחון פנים השפיעו על ההיסטוריה של המדינה, בכך שהוא ממקד את המאמר שלו באמצעות "היסטוריה חלופית" ולא בהכרח באסכולה שבאה מבית מדרשם של "ההיסטוריונים החדשים" שזוהי קבוצה שבדר"כ אופן חקירתה מאופיין בכפירה כמעט מוחלטת בכוחן וצדקתן של הציונות, ההתיישבות היהודית בא"י, ובמדינת ישראל, משום שלטענת "ההיסטוריונים החדשים" שממקמים עצמם פוליטי בקצה השמאלי של המפה הפוליטית, כי כל מפעל הציונות היה "על חשבונה" של האוכלוסייה הערבית והפלשתינאית בא"י.
אך המאמר לא בהכרח עסק בניתוחים מסוג זה, אלא בנושא "קבלת החלטות במדיניות חוץ" שזהו נושא מרכזי בתחום היחב"ל והפוליטקה העולמית, ורלוונטי לכל "שחקן" (actor) בין אם מדינתי ובין אם לא מדינתי, כולל מדינת ישראל, כך שהכותב מביא בתחילת המאמר את הדו"ח של "המבקר המדינה" מספטמבר 2006 , כמעט חודש לאחר סיומה של מלחמת לבנון השנייה, על תפקודה של "המועצה לביטחון לאומי", ודבר איכותם של תהליכי קבלת ההחלטות בנושאי "הביטחון הלאומי", שגם הסתמכה על עדותו של עו"ד דב וייסגלס שהיה ראש לשכתו, יועצו הבכיר, ואף מקורבו של ראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון ז"ל.
כשצ'רלס ד' פרייליך התייחס בשאלה רטורית כשם המאמר "איך המערכת עובדת באמת ?", הוא מסבר שישנם משתנים בלתי תלויים המוגדרים כגורמי ההכרעה העיקריים בקבלת החלטות "לא רציונלית" הן בקרב הדרג הצבאי והביטחוני והן בקרב הדרג הפוליטי והמדיני :
על "החולי הראשון" בנושא "קבלת החלטות ביחסים בינ"ל" שהינו "התהליך הבלתי מתוכנן":
מקבלת החלטות תגובתיות (ריאקטיביות) לקבלת החלטות יוזמה (פרואקטיבית) ?.
צ'רלס ד' פרייליך מניח רבים מהחוקרים והפרשנים שדנים עד היום בסוגיית על "הקבלת החלטות" במהלך ההיסטוריה של טרום הקמת המדינה ולאחר הקמת המדינה, למעשה סברו שהמאפיין הבולט ביותר של סוגייה זו הינו אופייה היותר "תגובתי" (ריאקטיביות) מאשר "יוזמה" (פרואקטיבית) ומכיוון שהסביבה החיצונית נתפסה כבר שנים "כבלתי ניתנת לשינויי" ואף "כמסוכנת ביותר", התרגלו לדעת החוקרים והפרשנים, מרבית מקבלי ההחלטות בעיקר מהדרג המדיני והפוליטי להשלים עם החוס היכולת שלהם מלהבין הרחשים ותחושות של העם, לחזות ולעצב אותה, ולכן סיגלו גישה תגובתית (ריאקטיביות) ואכן היום והפחד הקיומי ממלחמות שהינו פחד מתמיד, ואם בפועל לדעת החוקרים גרם להתמקדות כמעט מוחלטת במושג "הווה מרעים" , בכאן ובעכשיו, ובפיתוח תהליך קבלת החלטות המיועד לתת את המענה לבעיות ומשברים שהם תנודיים ומיידיים כמו שכיום איך מתנהלות ממשלות ישראל ביחס אל "משבר הקורונה"החל ממרץ 2020 ועד עכשיו.
מכאן אפשר לדעת האם "מקבלי ההחלטות" במסגרת ממשלת האחדות של בנימין נתניהו ובני גנץ או במסגרת "ממשלת השינויי" של נפתלי בנט ויאיר לפיד ביחס לטיפול במשבר הקורונה ובטיפול בסוגיות כמו המאבק הטרור הפלסטינאי, בהשתלטות הערבית הבדואית על אדמות מדינה, וכן המאבק הצבאי והמדיני נגד איראן וארגוני הטרור השיעיים המוסנפים שלה, נהגו ועדיין ממשיכים לנהוג "בהתחשב לאילוצים" שכופה הסביבה של המזה"ת הערבית מוסלמית וכן המערכת הבינ"ל על ישראל, משום שאותם "אילוצים" שקובעים לגבי סוגיות עליהם דנים "מקבלי ההחלטות", מציגים טווח אפשרויות פעולה צר מאוד, ובדר"כ אף אחת מן מהאפשרויות הפעולה הללו מספקות את הצרכים, והן מחייבות החלטות מיידיות בתנאים של אי ודאות ותנאי לחץ קשים ביותר.
ע"פ "החולי הראשון" של "תהליך בלתי מתוכנן" שמביר אותה במאמרו צ'רלס ד' נפרייליך הינה היכולת של "מקבלי ההחלטות" להקדיש זמן, להמתין לבאות, ולראות איך העניינים מתפתחים, ולבחון את האפשרויות השונות בהתאם להשתלשלות האירועים, כאשר בדר"כ ממשלות ישראל לדורתיהן וגם "מקבלי החלטות" בה בשנים האחרונות לא לומדים ומפיקים לקחים מן "הניסיון הישראלי" של טעויות, שגיאות, ומחדלים מהעבר כדי לא לחזור עלהם בהווה ובטח שלא בעתיד, וכפי שטען פעם ח"כ לשעבר ושר בממשלת ישראל:
''בלתי אפשרי לתכנן לטווח ארוך. אף אחד אחר לא מתכנן, וגם אתה לא. בתת מודע שלך אתה לא מכין תוכניות לטווח ארוך, וגם אם כן, שום דבר לא יוצא מזה… כל הסוגיות שמחייבות תכנון לטווח ארוך הן במצב של משבר".
Share This Story, Choose Your Platform!
LISTEN NOW
CAPTIVATING READS
Our blog is packed with articles and stories based around lifestyle, business, design and wellbeing. Subscribe now to get all of our updated directly to your inbox every week.
